יוראי כהן
״המעשים שעשינו בחיינו יהדהדו לנצח״
14/7/1994 - 7/10/2023
.png)
הסרטון הזה מספר על יויו
בדיוק כמו שהוא היה – שטותניק, מצחיק, לב ענק, חבר שאין כמוהו ואבא מדהים. הוא תמיד ידע להפוך כל רגע לקסום, להצחיק כשצריך ולחבק כשאין מילים. הכנתי את הסרטון הזה לכבוד יום ההולדת שלו, מתוך אהבה וגעגוע אינסופי, כדי שנזכור יחד את האיש שהוא היה – אור גדול שהשאיר חותם בלב של כולנו
רס״ב יוראי אליהו כהן - יויו שלנו
בנם של אסתר ויעקב. נולד ביום ז׳ באב תשנ״ד (14.7.1994) בחצור הגלילית. ילד שני במשפחה, אח לבר ונועה. האיש של אדר ואביה של ניב הקטנה.
כבר בילדותו התבלט כאדם מיוחד – ילד שובב, מתוק, נבון, דעתן וחייכן. תכונות אלו ליוו אותו גם בבגרותו, כשהפך לגבר מרשים, חזק, צנוע ובעל לב רחב. יוראי היה חבר אמיתי לכל מי שהכיר אותו.
הספורט היה מרכז חייו, ומעל לכול – קרוספיט, שהפך למקום המפלט שלו. הוא התמקצע בתחום זה, השתתף בתחרויות והיה לאחד המובילים בארץ. מאז ילדותו שיחק גם כדורגל בקבוצות ילדים ונוער רשמיות, אך עם גיוסו לצה״ל בחר לוותר על החלום לטובת שירות קרבי ומשמעותי.
יוראי שאהב את החיים ידע לנצל כל שעה פנויה לדברים שאהב לעשות יחד עם רעייתו , ביתו, וחבריו – חופשות, קוקטיילים משובחים, מסעדות איכותיות ועד בשרים מובחרים. הוא היה ידוע ביכולתו להפיק את מידת העשייה המושלמת לכל נתח בשר.
עם זאת, נשאר צנוע ואמיתי בחלומותיו. חלומותיו היו פשוטים: חיים טובים ונעימים לעצמו, לרעייתו האהובה אדר אהבת חייו הראשונה והאחרונה,
אותה הכיר בגיל שבע-עשרה, ולבתם ניב שנולדה בקיץ 2022. הוא חלם לשוב לעוטף עזה, לחיות בשקט הפסטורלי שהכיר מילדותו, ולהעניק לבתו את תחושת השלווה והפשטות שכה אהב.
יוראי שירת את המדינה למעלה מעשור, תחילה כלוחם וכחובש קרבי בסיירת הצנחנים, שם השתתף בלחימה במהלך ״צוק איתן״ (קיץ 2014). לאחר מכן התגייס לשב״כ ובהמשך, בינואר 2020 התגייס ליחידת הימ״מ במשטרה, שם תפקד כפורץ, מפקד חוליה, חובש ולוחם בצוות חוד. רבות מפעולותיו למען ביטחון המדינה יישארו לעד עלומות, אך ברור שמעשיו תרמו רבות.
יוראי ראה בשירותו ובהגנה על המדינה שליחות עליונה וערך ראשון במעלה.
סיפור גבורתו
באותו חלק ארץ בו חלם לחיות, בסמוך לקיבוץ גבים בו התגורר בעבר, הקריב יוראי את חייו למען המדינה.
בשבת כ״ב בתשרי, שמחת תורה תשפ״ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר, בשעה 06:30 הוקפץ יוראי מביתו ביהוד יחד עם חבריו ליחידה. הוא נפרד מאשתו אדר ומבתו התינוקת ניב ויצא עם צוותו דרומה לשדרות. היכרותו עם האזור, בו התגורר בעבר, אפשרה לו לנווט את הכוח בבטחה. בעת כניסתם לצומת שער הנגב, נתקל הכוח במארב מחבלים. יוראי וחבריו ניהלו קרב עיקש, במהלכו נהרגו המחבלים. בקרב נפלו יוראי ופקד אברהם הנקין.
באותו יום, במהלך קרבות גבורה בסביבות שער הנגב ובאזור, איבדה היחידה
תשעה מלוחמיה, אך במעשיהם בלמו את התקדמות המחבלים וחיסלו מאות מהם.
רב-סמל מתקדם יוראי אליהו כהן נפל בקרב ביום כ״ב בתשרי תשפ״ד (7.10.2023).
בן עשרים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה.
הותיר אישה, בת, הורים, אח ואחות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.
הזיכרונות שלנו מיויו
יוראי היה בן אדם כל כך טוב, צנוע ומצחיק..
הייתי חובשת ביחידת הימ״מ והעברנו ביחד עם יוראי ועם שאר הצוות המון שעות והמון חוויות, בינהן גם שיחות על אדר המהממת ועל ניבי ועל שנולדה ואיך היא גדלה יפה וכל מיני דברים מצחיקים שבטח אין לו שעות שינה בהתחלה כי הוא אבא טרי
זכור לי מאוד שתמיד היינו עושים טוסטים במרפאה באיזה טוסטר מאולתר ועם גבינה צהובה שהיינו מביאים מהמטבח בכל פעם
יוראי היה צנוע ואיש שיחה מעניין
אני זוכרת המון שסיפרתי לו על בן הזוג שלי וייעץ לי בדברים קטנים שלימים הפכו לגדולים, אני חושבת שבפעם האחרונה שיצא לי לראותו היה אחרי השחרור שלי בשדה התעופה
ראיתי אותו עם אדר ועם ניבי ונורא נורא התרגשתי, הרגשתי גאווה, אמרתי לבן זוג שלי - תראההה זה יוראי שסיפרתי לך עליו
וכמובן שניגשתי להגיד שלום ולראות את ניב המתוקה הזאת שאין דברים כמוה
ב7/10 כל כך כאב לי לראות שנפלו הרבה לוחמים מהיחידה הזאת וביניהם יוראי, חשבתי שאני לא רואה נכון
אני רק רוצה להגיד שאני משתתפת בצערכם, אני בטוחה במיליון אחוז שהוא שומר ומסתכל מלמעלה על אדר וניב ועל שאר המשפחה כמובן את כל מי שהוא אוהב ברמות!
לצערי הרב אין לי תמונה עם יוראי בגלל שתמיד היה אסור לצלם ביחידה
אבל אני לא חושבת שאי פעם אני אשכח אותו וגם את שאר החברים שנפלו ביחד איתו
בין השיחות תמיד הייתי שואלת את כולם למה הם באו דווקא לימ״מ ואם הם לא מפחדים וכולם היו עונים לי פה אחד שאין להם פחד ושהם כאן כי הם אוהבים את המדינה ברמות ומוכנים באמת לעשות למענה את כל מה שעשו..
זה אהבת הארץ שמעולם לא ראיתי ותמיד תמיד אהיה גאה בכל אחד מהם וגאה על הזכות הענקית שהייתה לי להכיר אותם❤️
שובל בן הרוש
יוראי
אחייני
הבן של אחותי הקטנה. .
הילד המתוק מדבש, עם צמד עיניים גדולות, נבונות וטובות, הסקרניות והרואות הכל..
התינוק המתוק שכולנו התפעלנו והסתובבנו סביבו,
התייוק שאחותי אמרה עליו כמה הוא נח ונעים. ילד טוב.
הילד שצמח להיות שובב והמצחיק שגלגל אותנו מצחוק בחיקויים, בשטויות והמבטים מלאי הערמומיות, ובאחת הפכו מבטיו לממוקדים, מעמיקים בוחנים ושוקלים.
ילד שלנו.
איך בדיוק מעכלים את חסרונך?
איך בכלל הוגים על השפתיים את המילים הנוראות: ״ יוראי נהרג״.
איך חולפת המחשבה בראש, ״מאז שיוראי נהרג״- זה באמת בלתי נתפס.
הן אתה מסמל עבורי, עבור כל מי שהכיר אותך, את סמל האיתנות, החוסן והיציבות,
העצמה הפנימית של האדם, הרוח החזקה והיודעת מה נכון, סמל הבריאות של גשמיות ורוחניות, אז איך אתה ״נהרג״?!
כבר חלפו להם חדשים רבים, עוד מעט כבר נחגוג פעם שניה יום הולדת לך כשאינך, וזה כאילו אתמול.
יוראי, אחייני, כבן לי,
זכורני, שכילד קטן התארחת אצלנו בבית וזה היה עונג צרוף לשמוע את השיחות שלך עם יועד הבן שלי, ועם בר אחיך, דברתם על מדע, ואסטרונומיה, חלל ומה לא? ומידי פעם צחוקך המתגלגל נשמע מהחדר והדבקת את כולם בחגיגה שפעמה בך.
יש לי מצך זכרונות רבם ונפלאים.
וכל כך כואב לי להעלותם על הכתב.
ילד שלנו, בן מפואר של עם ישראל,
היית מקור אדיר לגאווה עבורי.
כמה התפללתי לשלומך
כמה פחדתי עליך וביום שהגיעה הבשורה, הופתעתי וסירבתי לקבלה.
עדיין דודתך בורחת מבשורה.
אהוב שלי
אני מבקשת שתשלח סימן
יעל ביטון דה-לנגה
